הילד אינו רק תלמיד תכניסו את זה טוב טוב לראש/
ישנה נטייה רווחת להסתכל על הילד,
בתקופת שהותו בבית הספר'
כאילו היה תלמיד,
ורק תלמיד.
מה שמעניין לכאורה זה,
כמה הוא קיבל במבחן ?
איזה מגמה הוא ?
כמה יחידות לימוד הוא לומד ?
בעיקר כמה הוא במתמטיקה ?
בקיצור,
היכן הוא בהשוואה לאחרים?
כי המערכת דואגת כל הזמן להזכיר זאת לכולם,
הורים ותלמידים כאחד.
מה שאני טוענת הוא ,
שילד (ואדם בכלל )
הוא אוסף של כישרונות,
יכולות,
מסוגלות,
ייחוד.
כל אחד נולד עם כשרון זה או אחר,
עם סקרנות טבעית, אהבות, העדפות.
החובה שלנו, לעזור לו לגלות ,
לטפח, ולאפשר לו להיות מי שהוא באמת.
אז לבית הספר צריך ללכת זאת משימת חייו של הילד.
להכין שעורי בית, ללמוד למבחנים,
לשתף פעולה עם כללי בית הספר וכו וכו ,
על זה אין ויכוח בכלל, זאת העבודה שלו.
מאידך,
יש צורך להשקיע בכישרונות של הילד,
כי המסגרת החינוכית היא רק צד אחד מעולמו .
חוגים, תחביבים, תחומי ענין חזקות,
חייבים לפתח במקביל לבית הספר.
חשוב שההורה יהיה מכוון לזה כבר מראשית התהליך.
לימודים הישגים זה רק צד אחד של החיים,
הדרך עוד רבה וארוכה, האפשרויות רבות ,
כל שלב הוא רק צעד קטן במסע חיינו,
כהורים מוטלת עלינו האחריות להזכיר לעצמינו פרופורציות לחיים.
מה שאני ממליצה הוא ,
להבין את חשיבותם ומקומם של חוגים, תחביבים,
חינוך בלתי פורמלי.
כי הוא מעצב את דמותו של הילד לא לפחות אם לא יותר
ולמה ?
כי, כשאני עוסק במשהו שאני אוהב, רוצה, טוב בו,
אני נותן ביטוי לעצמי,
אני לומד את הכוחות שלי,
אני לומד להעריך את עצמי.
אני בונה את הדימוי והבטחון עצמי שלי.
ולהורים יש חלק בכך.
כל הורה יבדוק את היחס והתפיסה שלו לגבי חוגים.
איך נבחרים החוגים , כמה חוגים ילד משתתף, באיזה גיל ?
בגילאים הצעירים, אין בהכרח צורך בחוגים,
כי ילדים מוצפים מפעילויות, והתמודדויות גם ככה.
צריך פשוט לאפשר להם מרחב מחייה ועשייה .
כמות החוגים שילד ישתתף בהם יהיו בהדרגה,
בהתאם למידת השתלבותו והסתגלותו לבית הספר.
ככל שעולים בגיל ניתן בהחלט להוסיף עוד חוגים.
לבנות מערכת כזאת שמצד אחד יש בה עניין,
ומאידך מאווררת,
בכדי לאפשר לילד לנשום....לחלום.....
ומה החלום שלך?
נקודה למחשבה
רונית
