יום שבת, 22 בספטמבר 2018

"חפץ מעבר", עד מתי?

"חפץ מעבר",  עד מתי  ?
חפץ מעבר כשמו כן הוא חפץ שתפקידו לחבר בין הבית לגן.

בד"כ בתחילת השנה יש את תופעת חפץ המעבר, 
שילד מגיע איתו מהבית לגן, כי הוא חייב, כי זה עוזר לו בפרדה , 
זה יכול להיות בובה, סמרטוט, או אפילו מוצץ לכאלה שנגמלו אבל חייבים חיזוק חיובי מה"מקור" ז"א הבית.

העניין הוא שאחרי כמה זמן,
 בטח אחרי חודשי הסתגלות שהם בערך חודשים ראשונים,
 צריך כבר לעזור לילד להיגמל מחפץ המעבר,
 צריך לעזור גם להורה להבין שרצוי להיגמל מחפץ המעבר, זה התפקיד של הגננת.

אבל כרגיל כמו שתמיד אני אומרת כשהדברים לא יושבים אצלי,
 אני לא אצליח להעביר את המסר, והכוונה אצל הגננת.

אם הגננת לא באמת מבינה את החשיבות לעזור ליד ו /או ההורה, להיפרד מ"חפץ המעבר",
 הילד ימשיך להגיע איתו לגן,
 ז"א לא עזרנו לילד בתהליך ההפרדות, 
במילים אחרות לא עזרנו לילד להסתגל.

הרבה פעמים בחיי המקצועיים נתקלתי בלא מעט הורים שהקושי של הילד להתנתק מהחפץ מעבר נובע מהקושי של ההורה לשחרר.

אז אני אגיד את זה בפעם המי יודע כמה....עד שההורה לא מבין שהקושי של הילד נובע מהקושי שלו, ועד שהוא (ההורה) לא ילמד לשחרר, לילד יהיה קשה.

אנחנו חייבות לתת לילדים "להתאמן" על ה"החיים" (קשה באימונים קל בקרב, זוכרות?)

אני מצאתי את עצמי לא מעט, עוזרת להורה "להיגמל" מחפץ המעבר של הילד שלו, 
וברוב המקרים זה הלך נהדר הורים שיתפו איתי פעולה , והילד הריווח בגדול,
 כי הילד בסופו של דבר של ההורה, לא של הגננת (צריך להזכיר את זה לפעמים).

חשוב לציין שאין דרך אחת,
 אנחנו צריכים להתאים את הקצב והדרך לטמפרמנט של הילד וגם לשלב שהוא נמצא בו, הפיזי, ההתפתחותי, הרגשי, אי אפשר לנתק את זה, ואי אפשר להשליך דרך אחת, 
שמתאימה למישהו מסוים, על האחר.

אי אפשר להניח לעניין כי אחרת הילד יגרר עם חפץ המעבר עד סוף השנה,
 ויש מקרים כאלה לצערי. (וזה קורה לצערי כשלא רוצים "להתעסק" עם ההורים).

אז כן , צריך אמונה בדרך
צריך אומץ
וברוב המקרים צריך גב מהמערכת.

כן,
חינוך מצריך המון חוסן נפשי, והרבה אומץ
אומץ ואמונה, אני בהחלט יודעת
אבל אין דרך אחרת

באמונה שלמה
תמשיכו להוביל

רונית

יום שישי, 7 בספטמבר 2018

כמה מילים על חינוך פורמלי ובלתי פורמלי


כמה מילים על חינוך פורמלי ובלתי פורמלי

חינוך פורמלי הוא החינוך המאורגן, המסודר, שקורה במסגרות החינוך, הווה אומר בית ספר וכמובן גן הילדים. זה חינוך שיש בו יעדים ברורים, מטרות, תכניות, הערכות,  נוהליים וכדומה, זוהי בעצם ובעיקר מערכת החינוך הממלכתית ציבורית.

החינוך הפורמלי שהוא חינוך חובה, יש בו לכאורה את כל לימודי הליבה שכל ילד צריך לקבל בכדי לממש את הפוטנציאל שבו, ולהצעיד אותו קדימה בחיים- זאת המטרה הנעלה.

החינוך הפורמלי והמאורגן, מתפתח בהדרגה, ז"א בגילאי הגן, החל מגיל שלוש אנחנו אמורים להכין אותו לקראת למידה מאורגנת ומסודרת יותר, שתתרחש בשלב מאוחר יותר, הווה אומר בבית הספר.

מאידך, החינוך הבלתי פורמלי, הינו כל מה שנעשה מחוץ לכותלי בית הספר והמסגרת החינוכית המאורגנת ז"א החינוך המשלים, הווה אומר חוגים, העשרה, פרויקטים חינוכיים, תנועות נוער, התנדבות וכדומה.

החינוך הבלתי פורמלי, נותן מענה לכל הצדדים שלא תמיד באים לידי ביטוי  במסגרת הפורמלית, הם  נתפסים בעיניי רוחי כמו "אי שפוי", מקום שיש בו לעיתים נחמה,  שנותן מענה אמתי ששם יש  התייחסות לתחושה של הילד, למה שהוא  מרגיש,  במילים אחרות, למי שהוא באמת.  מקום שיש בו ביטוי לכישרונות (מכל סוג), אהבות, העדפות, בחירה,  שאותם צריך לזהות ולטפח, מה שבטוח לא להזניח.

כי כל אחד יש לו כשרון, אין אחד שאין לו כשרון,  אדם הוא יצור יצירתי אלה אם משהו בדרכי החינוך שלו דוכא בדרכי החינוך שהוא ספג בבית, במסגרת , ולצערי מסגרות חינוכיות לעיתים מדכאות את היצירתיות.
חינוך בלתי פורמלי יש לו השפעה על בניית הדימוי והביטחון העצמי של הילד, , שהם למעשה מהווים חלק ממבנה האישיות של הילד.

החינוך הפורמלי  והבלתי פורמלי חייבים ללכת יחד, זה לצד זה. 
אי אפשר, ולא נכון רק להתייחס ולהסתמך רק על מה שקורה במסגרת החינוך הפורמאלית . 
כי החינוך  הבלתי פורמלי למעשה מאפשר לילד לטפח כישרונות, אהבות, תחומי עניין שלא תמיד מתאפשרים במערכת החינוך, או לא תמיד באים לידי ביטוי, בגלל הקצב והתכתיבים המאוד ברורים של המסגרת הפורמאלית, שלא תמיד תואמים את הקצב הטבעי של הילד. עד כדי כך (ואני מדברת באופן כללי בלבד) שזה נראה לעיתים  שהילד צריך להתאים למסגרת, ולא המסגרת מותאמת לילד.

עד כמה שזה נמצא מצער.

כי לעיתים המערכת המאורגנת, כל כך חונקת מלחיצה ומאיצה את הקצב הטבעי של הילד , אשר לא מעט גוררת את ההורים למרדף יום יומי, קשוח ומעייף.

אני אינני חלילה מבקרת את עבודת המורה או הגננת בתוך העשייה היום יומית המאורגנת.
אני מדברת אך ורק על המבנה הארגוני של המערכת הפורמאלית,  שלא מעט חונק ודוחק כל פלא יצירה יצירתיות בקרב מורים ילדים וגם הורים.

ואם אנחנו בעניין יצירתיות, אז שווה לציין שליצירתיות פנים רבות, יצירתיות היא גם  מחשבה יצירתית, רעיון יצירתי, משהו שלא היה קודם לכן.

אז לסכום,
 מה שאני רוצה לומר ולייעץ, זה שתפקידם של הורים  לתת את הדעת על המטרות החינוכיות שלהם כהורים, כי הילד הוא שלהם לפני כל דבר אחר.

 מה חשוב להם  להעביר, איזה מסר, איך הם נתפסת בעיניהם  למידה, מהו "תוצר" ראוי בעיניהם , וכדומה וכדומה.

 זה מצריך מהם, ז"א מאתנו , כי ההורים הם אנחנו,  לעשות עבודת בדק בית פנימית, להבין את החשיבות שיש בחינוך  בכלל , הפורמאלי והבלתי פורמאלי,  את ההשפעה  וההשלכות שיש לכך הזה על הילדים.

שנה טובה ומוצלחת
רונית