יום שני, 16 בדצמבר 2019

כמה מילים על אסטרטגיית למידה

כמה מילים על אסטרטגיות למידה:

רבות מדובר על אסטרטגיות למידה,
 וכבר כמה עשורים מדברים על הוראה דיפרנציאלית, 
הווה אומר מותאמת לכל לומד ולומד.
 אחלה מילים מפוצצות שאין ביניהן כל קשר למערכת החינוך של ישראל לצערינו אנו.
אני עוד מימי התיכון שלי פתחתי לי אסטרטגיה למידה דיפרנציאלית (מותאמת לי)
 הווה אומר לא נכנסת לכיתה לפני מבחן לשמוע את כל ההתקשקשויות של התלמידים,
כי אותי באופן אישי זה היה מלחיץ פחד מודה!! ולכן נמנעתי.

במקביל גם לא השתתפתי בכל הדיונים הסוערים אחרי הבחינה של "מה התשובה הנכונה" זה בכלל היה מלחיץ.
עד עצם היום הזה אני נמנעת מלהשתתף בכל המשחק המקדים וגם "האחרי".
אז
כל מי שיש לו ילד במערכת החינוך  זוהי בהחלט הנקודה למחשבה.
רונית

יום שלישי, 24 בספטמבר 2019

הילד אינו מקולקל

לא אחת הורה "נאלץ" להתמודד עם ביקורת זו או אחרת, המתייחסת אל התנהגות ילדו. בעת שהורה בוחן את מהות הקשר עם ילדו, לעיתים הוא מגלה כי אינו יודע לנהל דיאלוג, או שהדיאלוג הקיים, הן עם הילד והן עם עצמו, מורכב וההורה אינו מסוגל או יודע כיצד לפענח זאת.
במצב זה, מוצא עצמו ההורה במעין פרשת דרכים. ומה יעשה הורה שחש את קשיי ילדו ואינו יודע כיצד להקל?
ראשית, עליו לזכור:
הילד שלי אינו "מקולקל".
זה אני, ההורה, שצריך "ללטש" את עצמי.

יום רביעי, 4 בספטמבר 2019

הפרידה בבוקר



הפרידה בבוקר
הורים רבים נוטים לחשוב שאם הילד מסרב להיפרד מהם בבוקר, זה בגלל שלילד קשה. אך ברוב המקרים שאני נתקלתי בהם יכולתי לזהות כיצד הקושי של ההורה, עולמו של ההורה והטמפרמנט של ההורה, מנהלים את ההורה ומשפיעים על נקודת המפגש.
נקודת המפגש היא קריטית. כי ילד קטן אינו בהכרח בטוח שההורה יחזור, שהוא אכן אוהב אותו ולא ייעלם. הוא קטן, חסר אונים. הוא רק כעת צומח, מתפתח ובונה את הדימוי והביטחון העצמי שלו.
אני מאמינה כי תפקיד ההורה הוא לא לגונן על הילד, אלא להוות מעין כותל "להיטען" בו בשעת משבר. כותל שבו יזכה לקבל מהוריו חיזוק שיאפשר לו להמשיך הלאה.
תפקידה של המחנכת ב"משולש הקדוש" הזה, הכולל אותה, את ההורה ואת הילד, הוא לעזור בפרידה. אם היא נשאבת לתוך הקושי, היא לא בהכרח עוזרת לילד; אם היא רק מאפשרת לילד לממש צורך רגעי, היא לא בהכרח עוזרת לו להתמודד עם הקושי.
כי זו רק פרידה אחת מאלף.
אם ילדים לא ילמדו להיפרד מההורים, זה ימשיך ללוות אותם הלאה.
אנחנו, המבוגרים, צריכים לשקף להם את המציאות.
יחסיו של הורה עם הילד אינם אמורים להיות סימביוטיים. החוכמה היא לאתר את "השפה" המיוחדת לכל ילד וילד, שכן לכל ילד השפה משלו ולכל ילד הדיאלוג שמתאים לו בלבד.
פעמים רבות "המבוגרים" נשאבים זה לזה. לעיתים אף קיימת הזדהות טוטלית של הגננת עם הכאב של ההורה. היא מבקשת להרגיע את ההורה, לכן היא מצלצלת אליו, שולחת לו תמונות וכדומה.
איני אומרת שאלה פעולות שאינן צריכות להיעשות, אבל חשוב לבדוק מה המניע שלהן. האם הן עוזרות לילד? לאן הן מקדמות אותו בהתפתחות? או שהמניע הוא להרגיע את "הצורך" של ההורה...?
גננות, מטפלות וסייעות מהוות "תחליף" להורה בשעות היום. הן יכולות לסייע בחלק הרגשי, אבל אל להן ליצור תלות.
תלות אינה משחררת את הילד.
כשהגוזל שלנו יוצא מהקן החם ועושה את צעדיו הראשונים בעולם, התחושות המלוות את ההורה הן החיוביות והן השליליות משמעותיות להתפתחות התקינה של הילד.
הסתגלותו של הילד בתהליך הקליטה במסגרת החינוכית הינה חלק מתהליך משותף, כמעט סימביוטי, שההורים הם חלק בלתי נפרד ממנו.
אם נרצה לאפיין ולסכם את תחושת החוויה, ניתן להגדיר אותה כחוויה רגשית בעלת עוצמה, שמלווה את ההורה מהרגע שבו החלו החיפושים אחר מסגרת חינוכית הולמת לזאטוט.
שתמיד נזכור את המטרה החשובה ביותר שלנו כהורים וכדמויות מחנכות:
לגדל ילד שמח, עצמאי, שחדוות העשייה והסקרנות מלווה את צעדיו במסע חייו.
הילד שלי הוא פלא הבריאה, ותפקידי ההורי לסייע לו לפרוח ולצמוח.
דרכו, אני אלמד על עצמי כהורה וכאדם.
עליי להרגיש שלם עם בחירת המסגרת החינוכית שבחרתי, אחרי שהשקעתי לכך זמן מחשבה. הורה ספקן יעביר בוודאות את תחושת אי הנוחות לילד.
עליי לבחון אם הילד שלי מאושר בגן, אם הוא מרגיש אהוב, אם הוא מתפתח וזוכה לקבל מספיק גירויים.
עליי להתעניין ולקרוא מידע חינוכי, "לגעת" בנושאים שאינני בקיא בהם ומסקרנים אותי בהקשר לחינוך מיטיב. אם אני מתלבט לגבי נושא מסוים, חשוב שאחפש חומר אודותיו ולהתייעץ.
עליי "להיות בקשר" עם הצוות החינוכי - לשתף, להתעניין, לשאול ובעיקר להבין שיש לנו מטרות משותפות, שהעיקרית בהן היא להטיב עם הילד.
לעיתים ילדים עוברים שלבי התפתחות שמשנים את ההתנהגות שלהם.
יש להיזהר מלהסיק מסקנות.
יש ללמד את עצמנו להתבונן על ילדנו כישות נפרדת מאיתנו, כפלא גדל.
רונית 
מתוך :
הילד אינו מקולקל - לא להורים בלבד
http://bit.ly/2HI6LT1

יום שישי, 15 במרץ 2019

"ההורים" זה אנחנו - זה לא מישהו אחר


"ההורים"-  זה אנחנו- זה לא מישהו אחר
 אז ככה:
הילדים שלנו הם שלנו לכל החיים.

האנשים שהם יגדלו להיות – תלויים במידה רבה בנו.

לכן חשוב שניקח אחריות הורית: שנבדוק ונגדיר גבולות, נחשוב על השלכות,

שנציב יעדים בהורות,

לא נשאיר את זה ליד הגורל.

 הורות היא מסע.

הוא יכול להיות מאתגר ומופלא הוא יכול להיות מייגע.

הבחירה היא בידינו ההורים, וזו גם האחריות והמחויבות שלנו כלפי ילדינו.


בתוך כך, הגננות מלוות את הילדים שלנו למשך שנה שנתיים.

גם זה פרק זמן משמעותי!

בתקופה הזו חשוב להורים ולגננת לייצר שיח מכבד ומכוון לטובת הילד,

כדי שהחוויה בגן תתמוך בחוויה בבית ותעזור לילדים שלנו לצמוח בראשית דרכם הלימודית.


העשייה החינוכית בגני הילדים מורכבת,

ובשנים האחרונות העיסוק ביחסים פוליטיים ואישיים בגן הפך דומיננטי,

גם בתוך הגן, וגם בשיח הציבורי.

 לכן התקשורת בין מה שאני מכנה "המשולש הקדוש": הורים, ילדים וגננת,

דורש שיתוף פעולה על בסיס יום יומי.

הורים הם השותפים המשמעותיים ביותר של אנשי החינוך!

לכן נקודה חשובה לציון היא ש"ההורים" אינם ישות אחת,

אלא רובד עשיר ומגוון של סגנונות.

כשאנשי חינוך מתייגים את כלל ההורים כמקשה אחת או כ"תופעה",

הם חוטאים לטיב השותפות.

וכאן המסר שלי לאנשי החינוך: תתייחסו לכל הורה כפי שתתייחסו לילד או לילדה בגן:

כישות ייחודית ובלעדית.

באמונה שלמה
רונית

יום ראשון, 17 בפברואר 2019

"תופעת העדר" בגני הילדים

"תופעת העדר" בגני הילדים
----------------------------------------------------
בעיה רווחת בגני ילדים היא "תופעת העדר".

זה קורה כשהורה או הורים מפיצים שמועות לא מבוססות על הגן או הגננת,
שיוצאות מפרופורציה,
מתעצמות,
ומבעירות את השטח.

השמועות גוררות אל תוך הדינמיקה הורים אחרים,
שמתוך חרדה,
אינטרסים,
אדישות,
או אי הכרת העובדות מצטרפים כמו עדר להתלהמות ,
בלי לבחון את עמדתם האישית.

במקרים חמורים יותר קיימת מעורבות של סייעת,
שחוברת להורה אחד או קבוצת הורים מתוך מניעים אישיים ורצון להשיג טובת הנאה לעצמה.
בכך היא מסכנת גם את שמה הטוב של הגננת וגם את תדמית המערכת.

גן ילדים הוא מלשון להגן, הוא אמור להגן על ילדינו.

לכן הנורא בתופעת העדר בתוך גני הילדים הוא שהוא גורם לתוצאה הפוכה:
במקום שהאנרגיה של הצוות החינוכי תהיה מתועלת לטובת הילדים,
היא שואבת את האנרגיות מטובת הילדים לעיסוק בפוליטיקה ובתקשורת .

קחו דקה למחשבה 

באמונה שלמה
רונית

יום רביעי, 30 בינואר 2019

גבולות בגן ילדים ....לא מה שחשבתם



הכל בחיים זה עניין של גבולות, הגדרת תפקידים, ואכיפתם, 
זאת מסקנה נחרצת שאני דבקה בה המון שנים ובעיקר בזמן האחרון.

מי שמכיר אותי יודע שעולמי הוא עולם גן הילדים,
 ואני מדברת הרבה מאוד פעמים מגרונן של גננות שקולן לא נשמע.
אבל הפעם אני רוצה לדבר מגרונה של סייעת שגרונה לא נשמע ,
 עבור כל הסייעות המדהימות שעובדות בגני הילדים במדינת ישראל.

אז ככה: 
לאחרונה שמעתי על סייעת מדהימה בגן ילדים, 
שעובדת בתחום הרבה מאוד שנים,
 קבועה במערכת, 
אהובה עי" צוות הגן, 
הורים וכמובן ילדים....בשתי מילים- אישה נדירה.

ואז ביום בהיר אחד היא מגיעה לעבוד בגן חדש,
 עם גננת שמעולם לא הכירה, 
אחת לשבוע במסגרת תנאי העבודה שלה הרגילים,
 כי מי שמכיר את גני הילדים העירוניים יודע שבכל שנה יש שיבוצים חדשים,
 כי המערכת משתנה אחת לשנה (גננות יוצאות לשבתון, פורשות, גן נסגר וכדומה וכדומה).

מהרגע שבו דרכה בגן הילדים היה לאותה גננת להעיר לה הערה פוגענית,
 שאין לה שום קשר להגדרת התפקיד,
 אלה נגעה בפסים אישיים,
 עד כדי כך שאותה סייעת נעלבה עד עמקי נשמתה ,
 והלכה הביתה בוכייה , 
מרוסקת
 פגועה
, ותחושת חוסר אונים.

חשוב לי לציין כאן שגננות בגן עירייה אינן המעסיקות של הסיעות,
 הן מנהלות גן, 
והתפקיד שלהן אמור להימדד מתוקף התפקיד ולא העסקת הסייעת
 (במאמר מוסגר הן לא אמורות לתת לסייעת הערכה באמצע שנה, אבל זה כבר לפוסט אחר).
אחרי כמה ימים של התעשתות מצד אותה סייעת, וכמה שיחות עידוד שהיא קבלה,
היא החליטה לפנות למעסיק הישיר שלה , הווה אומר הרשות המקומית,
 ודרשה בכל תוקף שיחת משותפת,
 עם האחראית על הגננת הלא היא מפקחת גן הילדים מטעם משרד החינוך.

כל אחת והמעסיק שלה.

יש לציין שאותה סייעת קבלה תמיכה מלאה מהמעסיק שלה, 
הווה אומר הרשות המקומית,
 ואותה גננת התנצלה,
 ובסופה של הפגישה שהייתה מעין גישור, 
וההחלטה המשותפת הייתה לצאת לדרך חדשה.

אבל כמו שהרבה מאתנו יודעים ש "עץ עקום לא ניתן ליישר", 
ולא תמיד "מתפלקת" לנו אמירה כזאת או אחרת מהפה ,
 אלה זאת המראה והבבואה המכוערת של אותו אדם, במקרה הזה , אותה גננת.

ואחרי מפגש נוסף או שנים היא חזרה לסורה,
 הווה אומר להתייחס ביחס מתנשא ומזלזל לאותה סייעת.

גם הפעם אותה סייעת, 
אחרי ימים של בכי, פגיעה, ושיחות עידוד שהיא קבלה, חזרה למעסיק שלה , 
ז"א הרשות המקומית לדווח על העניינים, הפעם, ושוב יאמר לזכותה של הרשות המקומית,
 ע"פ דרישה של אותה סייעת החליטה הרשות לתת לה גן אחר באותו יום בשבוע שהיא עבדה באותו הגן.

אז למה אני כותבת את כל זה :

1. האירוע נפתר במקרה הזה באופן מקצועי ביותר ע"י הרשות המקומית ( לא תמיד אירועים מעין אלו אכן נפתרים באופן הזה)

2. גן הילדים הוא מקום מורכב בהיבט של תקשורת בינאישית, ויש צורך לנהל אותו נכון ומקצועי, כשערכים פדגוגיים, דידקטיים מנחים אותנו (ולא משהו אחר- מי כמוני יודעת)

3. אותה סייעת ידעה ולמדה (כי בחיים לומדים) לנהל את הסיטואציה היטב.

4. אותה סייעת למרות שהיא הרויחה, ובגדול (ע"פ ראות עיניי), 
עדין מתהלכת בתחושה קשה של השפלה(ועל כך אין מחילה).

5. זה לא משנה מה אני חושבת זה משנה מה אותה סייעת מרגישה.

נקווה לימים מאירים וטובים יותר בגני הילדים
רונית