יום שבת, 26 בנובמבר 2016

מתלונן דוחה עזרה

"מתלונן דוחה עזרה" 
 מי הוא ?
מתלונן דוחה עזרה, הוא אותו אדם שמצהיר בגלוי או סמוי,
שיש לו בעיה!!
שמשהו לא מסתדר לו...
שלא נוח ל....
שהוא רוצה יותר לעצמו וחסר לו...
שיש לו חלומות אבל הם בארון ....
שמעצבנים אותו....
מאכזבים אותו.....
ועוד ועוד דוגמאות 
אבל דוחה כל עזרה שמוגשת לו,
בחינם,
בכסף,
לא משנה
דוחה אותה!! 

למה?
כי לא בא לו להתאמץ...
לא בא לו להתמודד...
לא בא לשנות את ההרגלים המוכרים לו...
כי יותר נוח "בביצה " המוכרת לו כל כך
גם אם היא מצחינה.

ואז הוא מספר לעצמו סיפורים
שככה זה בחיים...
אצל כולם זה ככה...
אין בררה...
אין מה לעשות...
אלה החיים...
יש כאלה המון אנשים
אתם אל תהיו כאלה, חבל!
חבל על כל יום שעובר
כשאדם שהולך בתנועה מעגלית ושאינה ספירלית, יש לו חיים משעממים.
והכי מצער ? זה אולי יגיע יום והוא יצטער על כך.
אבל אז יהיה כבר מאוחר.
אז תשקיעו בעצמכם, 
בילדים שלכם, 
בזוגיות שלכם, 
בחברויות שלכם, 
במשפחה שלכם, 
בקריירה שלכם.
תחיו!
יהיו ימים אפורים, ברור
אבל תנסו להכניס להם קצת צבע
רונית

יום שלישי, 22 בנובמבר 2016

התמודדויות, אתגרים, דיאלוג ...כמו בחיים גם במסגרת החינוכית יש!!

בכול עבודה יש  התמודדויות, יש אתגרים, יש דיאלוג, יש ניהול רגשות,

אם דברתי במסר קודם על המסגרת החינוכית כעל "מקום העבודה" של הילד,
אני מוסיפה  ואומרת, שכמו בכל מקום עבודה, הוא מזמן לנו משימות, פעולות אתגרים, 
דיאלוג, עשייה ועוד ועוד.

זה מעמיד אותנו במצב מאתגר.
זה לא פשוט לנו, לא תמיד אנחנו מרוצים.

אבל אתגרים זה חלק מהחיים, העולם אינו סטרילי,
העולם אינו נטול התמודדויות.
התמודדויות, אתגרים הצלחות, הנאה, 
שלובים כל הזמן בו זמנית באופן סימביוטי.
צריך לקבל את זה.

אנחנו לומדים מהם  אסטרטגיות  תקשורת מול אנשים,
לומדים ומתפתחים תוך כדי , גם ילדים צעירים.

אני נתקלתי בהרבה הורים ששואפים כל הזמן שהילד שלהם יהיה  מאושר
השאלה מה זה מאושר?  שמח, מרוצה, נהנה, צוחק ?
יש הרבה הגדרות לאושר, 
כל אחד יבדוק יגדיר וישאל את עצמו, מה זה תורם לו?

חווית בית הספר/גן ילדים, צריכה להיות חוויה טובה ונעימה.
חשוב שילדים יאהבו ללכת למסגרת החינוכית,
אני לא מדברת על יום כזה או אחר, או תקופה קשה
אני מדברת באופן כללי.

כל הורה צריך לשאול את עצמו שאלה פשוטה
האם הילד שלי אוהב ללכת לבית הספר/גן ילדים?
בכללי, רק בכללי.

אני חוזרת ואומרת
האם הילד שלי אוהב ללכת.....
ז"א הילד,  לא מה אני כהורה חושב/אוהב על בית הספר/גן, מורה, גננת ?

אני נתקלתי לא מעט בהורים,
שעונים על התשובה הזאת מתוך עולמם הוא
וכאן הבעיה!!
כי צריך לעשות הפרדה בין איך הילד שלי חושב ומרגיש  לבין  איך אני

הבלבול קורה בגלל הקשר הסימביוטי  ביני ובין הילד.
הורים רבים חושבים ומרגישים שהילד הוא המשך של עצמם.
החוכמה לנתק את החוויה הזאת, חלק מניתוק חבל הטבור (זה מאפיין בעיקר אימהות)

כי האתגרים האלו בתוך בית הספר/גן ילדים,  מחשלים, בונים את הביטחון והדימוי עצמי.
הורה מעצים זה הורה שמאפשר לילד שלו להיכשל, 
לחוות חוויה של אי הצלחה, אכזבה,
לא תמיד  להצטיין.

זה נשמע אולי מוזר שאני מציינת את זה , כי לא מעט הורים יגידו בפה מלא
ברוררררררר!!!

אבל זה לא מה אנחנו מצהירים בקול, 
אלה מה באמת עמוק פנימה אנחנו חושבים מרגישים.
כי את זה אנחנו משדרים.
וזה מה שהילד מרגיש, ילדים הם חיישנים גדולים.

אין מצב אנושי תמידי שבו אנחנו מצליחים כל הזמן.
זה הרי לא אנושי.

ברגע שאנחנו עסוקים כל הזמן בתדמית של הילד,
 ולא במהות
אנחנו חוטאים למטרה.

ילד שעוטפים אותו, יוצרים לו סביבה סטרילית כל הזמן,
לא יוכל להתמודד בהמשך חייו.

ילדים שסידרו להם את החיים כל הזמן, שלא נתנו להם להתמודד, 
שחסו עליהם כשהם התאכזבו , לא פתחו בטחון ודימוי עצמי חיובי,
ואת זה נראה רק בהמשך החיים

האתגר עוד לפנינו
והוא מופלא בעיני


רונית

יום ראשון, 20 בנובמבר 2016

המסגרת החינוכית היא "העבודה" של הילד, כמו שיש לכם!!


המסגרת החינוכית היא ה"עבודה" של הילד, כמו שיש לכם.
התפיסה העקרונית הזאת היא מאוד משמעותית.
 אם אני מחברת את זה לתפיסה  של אדלר,
שדיבר על "שלושת מעגלי החיים", חברה עבודה ואהבה.
עבודה הוא אחד מהמעגלים ז"א, כל עולם העשייה,כל מה שאנחנו מיצרים.

עשייה היא תהליך מתמשך, ותהליך מטבעו, הוא לא רק נקודת שיא, או מטרה,
תהליך רווי בהצלחות ואי הצלחות.
זה מצב טבעי של עשייה פיזי ושאינו פיזי,  גם בעולם הרוח יש המון עשייה.

לעתים, נדמה לי שהעשייה נמדדת אך ורק בבדיקת המטרה שלה,
 ז"א האם המטרה הושגה.
זהו השדר או המסר שמועבר לילדים.
ברגע שאנחנו מכוונים ילדים בתפיסה שיש טווח קצר, והוא המשמעותי
ז"א הכאן ועכשיו, מאוד קשה לקבל  אי הצלחות.

זה מפעיל לחץ סמוי על ילדים, יש ילדים שזה משתק אותם,
 גורם להם לבעיות פסיכוסומטיות, פוגע בדימוי העצמי שלהם,
 זה לא תמיד נראה לעין, זה נראה לכאורה שהכול בסדר.
תפקידו של מורה, לחשוב על התהליך, ולשקף להורה.
יש צורך להילחם על כך שהמסגרת החינוכית היא תהליך.

מאידך ההורה, שהילד שלו 24/7 , צריך להתעקש עם עצמו,
ולהחליט שהוא את מסע המסגרת החינוכית לוקח בפרופורציה הראויה לו.
ברמה הפרקטית אני אני אתן דוגמאות :
ילד קטן הולך לגן, תפקידו של ההורה "לשחרר את הילד", 
יש שם אנשי חינוך וצוות שיודעים את העבודה, 
במידה וההורה  אינו  חושב שיש שם אנשי צוות ראויים, 
שיבדוק עם עצמו מה הסיבה ומה הוא עושה בנידון ? 
הוא חייב לברר ולבדוק את זה "ברמת המבוגר".
אם נתקדם  בשנים, ונתייחס  לתקופת בית הספר היסודי,
יש צורך  לסמוך על הילד שיסתדר, 
לנסות להבין איפה החזקות הלימודיות, חברתיות שיש לילד, 
לחזק מקומות חלשים ולעזור לילד , 
אבל לתת לו להתמודד, 
לא לפחד שהילד יתמודד עם הבעיות שלו.
זהו האתגר!!
ואת האתגר הזה אני מברכת
רונית