"תופעת העדר" בגני הילדים

"תופעת העדר" בגני הילדים
----------------------------------------------------

בעיה רווחת בגני ילדים היא "תופעת העדר".

זה קורה כשהורה או הורים מפיצים שמועות לא מבוססות על הגן או הגננת,

שיוצאות מפרופורציה,

מתעצמות,

ומבעירות את השטח.

השמועות גוררות אל תוך הדינמיקה הורים אחרים,

שמתוך חרדה,

אינטרסים,

אדישות,

או אי הכרת העובדות מצטרפים כמו עדר להתלהמות ,

בלי לבחון את עמדתם האישית.

במקרים חמורים יותר קיימת מעורבות של סייעת,

שחוברת להורה אחד או קבוצת הורים מתוך מניעים אישיים ורצון להשיג טובת הנאה לעצמה.

בכך היא מסכנת גם את שמה הטוב של הגננת וגם את תדמית המערכת.

גן ילדים הוא מלשון להגן, הוא אמור להגן על ילדינו.

לכן הנורא בתופעת העדר בתוך גני הילדים הוא שהוא גורם לתוצאה הפוכה:

במקום שהאנרגיה של הצוות החינוכי תהיה מתועלת לטובת הילדים,

היא שואבת את האנרגיות מטובת הילדים לעיסוק בפוליטיקה ובתקשורת .

קחו דקה למחשבה 

באמונה שלמה
רונית

משבר אמון בעולם גן הילדים - ישראל 2018

בשבוע האחרון אני מוצאת את עצמי צופה באין ספור סרטונים,

 קוראת אין סוף תגובות, דעות, מחאות , ומה לא, אודות המסגרות לגיל הרך במדינת ישראל.

 אותי, כמו רבים אחרים מצער לדעת שרק בגלל אירוע מזעזע שקרה בחודש האחרון ,

 מתחילים לדבר על מה באמת קורה בתוך מסגרות הגיל הרך, וגני הילדים .

מצער לדעת שהנושא הזה במובן מסוים מאוד מעניין את הציבור ובמובן מסוים אינו מעניין את הציבור...... סתירה מוחלטת.

ואני שואלת את עצמי איך זה יכול להיות ? איך זה יכול להיות??
כי ההורים זה אנחנו, כולנו.

אני מכירה היטב את המסגרות לגיל הרך, ואת עולם גני הילדים, 

במשך שנים לא מעטות,

זה מה שאני יודעת לעשות, 

וזה מה שאני עושה , במגוון ובעשייה נרחבת.

אני חושבת שהשינוי צריך להגיע עכשיו ומהר,

 לא בסיסמאות,

 לא בדיבורים
לא במחאות ,

(את זה אני משאירה לפוליטיקאים, לפוליטיקאיות).

השינוי יגיע בעזרת העשייה היומיומית, 

והמאבק היום יומי   אצל כל מי שעוסק בתחום.

אם כל אחד יעשה את הטוב ואת הנכון בתחום ההשפעה שלו, 

מתוך ערכים פדגוגים דידקטיים כשטובת הילד מונחת לפניו.

אך ורק טובת הילד!!

 לא ההורים, לא הפיקוח, לא שר החינוך....וכדומה.
רק אז יתרחש שינוי אמיתי, ואני חוזרת ואומרת...טובת הילד!. 

לא טובת אינטרסים אישיים פוליטיים.

יש המון המון פוליטיקה רעה מסביב, זאת האמת.

נכון, ו"האמת" לא נעימה לאוזן,
 ועל "האמת" צריך לשלם,
 אני באופן אישי שילמתי מחיר יקר.

אבל זה לא מנע ממני להמשיך לדבוק באותה "אמת", באותו "קול" לא ערב לאוזן,

 גם שמצאתי את עצמי "לבד"...הרבה "לבד" , רוב הזמן "לבד".

המסגרת לגיל הרך מלידה עד שלוש חייבות להיות מפוקחות ע"י משרד החינוך,

 ועל משרד החינוך להטיב את דרכיו. נקודה, סימן קריאה.

מקווה לימים יותר מאירים
ואין לי ספק שהם יגיעו
רונית

התמודדויות, אתגרים, דיאלוג ...כמו בחיים גם במסגרת החינוכית יש!!

בכול עבודה יש  התמודדויות, יש אתגרים, יש דיאלוג, יש ניהול רגשות,

אם דברתי במסר קודם על המסגרת החינוכית כעל "מקום העבודה" של הילד,

אני מוסיפה  ואומרת, שכמו בכל מקום עבודה, הוא מזמן לנו משימות, פעולות אתגרים, 

דיאלוג, עשייה ועוד ועוד.

זה מעמיד אותנו במצב מאתגר.

זה לא פשוט לנו, לא תמיד אנחנו מרוצים.

אבל אתגרים זה חלק מהחיים, העולם אינו סטרילי,

העולם אינו נטול התמודדויות.

התמודדויות, אתגרים הצלחות, הנאה, 

שלובים כל הזמן בו זמנית באופן סימביוטי.

צריך לקבל את זה.

אנחנו לומדים מהם  אסטרטגיות  תקשורת מול אנשים,

לומדים ומתפתחים תוך כדי , גם ילדים צעירים.

אני נתקלתי בהרבה הורים ששואפים כל הזמן שהילד שלהם יהיה  מאושר

השאלה מה זה מאושר?  שמח, מרוצה, נהנה, צוחק ?

יש הרבה הגדרות לאושר, 

כל אחד יבדוק יגדיר וישאל את עצמו, מה זה תורם לו?

חווית בית הספר/גן ילדים, צריכה להיות חוויה טובה ונעימה.

חשוב שילדים יאהבו ללכת למסגרת החינוכית,

אני לא מדברת על יום כזה או אחר, או תקופה קשה

אני מדברת באופן כללי.

כל הורה צריך לשאול את עצמו שאלה פשוטה

האם הילד שלי אוהב ללכת לבית הספר/גן ילדים?

בכללי, רק בכללי.

אני חוזרת ואומרת

האם הילד שלי אוהב ללכת.....

ז"א הילד,  לא מה אני כהורה חושב/אוהב על בית הספר/גן, מורה, גננת ?

אני נתקלתי לא מעט בהורים,

שעונים על התשובה הזאת מתוך עולמם הוא

וכאן הבעיה!!

כי צריך לעשות הפרדה בין איך הילד שלי חושב ומרגיש  לבין  איך אני

הבלבול קורה בגלל הקשר הסימביוטי  ביני ובין הילד.

הורים רבים חושבים ומרגישים שהילד הוא המשך של עצמם.

החוכמה לנתק את החוויה הזאת, חלק מניתוק חבל הטבור (זה מאפיין בעיקר אימהות)

כי האתגרים האלו בתוך בית הספר/גן ילדים,  מחשלים, בונים את הביטחון והדימוי עצמי.

הורה מעצים זה הורה שמאפשר לילד שלו להיכשל, 

לחוות חוויה של אי הצלחה, אכזבה,

לא תמיד  להצטיין.

זה נשמע אולי מוזר שאני מציינת את זה , כי לא מעט הורים יגידו בפה מלא

ברוררררררר!!!

אבל זה לא מה אנחנו מצהירים בקול, 

אלה מה באמת עמוק פנימה אנחנו חושבים מרגישים.

כי את זה אנחנו משדרים.

וזה מה שהילד מרגיש, ילדים הם חיישנים גדולים.

אין מצב אנושי תמידי שבו אנחנו מצליחים כל הזמן.

זה הרי לא אנושי.

ברגע שאנחנו עסוקים כל הזמן בתדמית של הילד,

 ולא במהות

אנחנו חוטאים למטרה.

ילד שעוטפים אותו, יוצרים לו סביבה סטרילית כל הזמן,

לא יוכל להתמודד בהמשך חייו.

ילדים שסידרו להם את החיים כל הזמן, שלא נתנו להם להתמודד, 

שחסו עליהם כשהם התאכזבו , לא פתחו בטחון ודימוי עצמי חיובי,

ואת זה נראה רק בהמשך החיים

האתגר עוד לפנינו

והוא מופלא בעיני

רונית