"ההורים" זה אנחנו - זה לא מישהו אחר

"ההורים"-  זה אנחנו- זה לא מישהו אחר

 אז ככה:

הילדים שלנו הם שלנו לכל החיים.

האנשים שהם יגדלו להיות – תלויים במידה רבה בנו.

לכן חשוב שניקח אחריות הורית: שנבדוק ונגדיר גבולות, נחשוב על השלכות,

שנציב יעדים בהורות,

לא נשאיר את זה ליד הגורל.

 הורות היא מסע.

הוא יכול להיות מאתגר ומופלא הוא יכול להיות מייגע.

הבחירה היא בידינו ההורים, וזו גם האחריות והמחויבות שלנו כלפי ילדינו.

בתוך כך, הגננות מלוות את הילדים שלנו למשך שנה שנתיים.

גם זה פרק זמן משמעותי!

בתקופה הזו חשוב להורים ולגננת לייצר שיח מכבד ומכוון לטובת הילד,

כדי שהחוויה בגן תתמוך בחוויה בבית ותעזור לילדים שלנו לצמוח בראשית דרכם הלימודית.

העשייה החינוכית בגני הילדים מורכבת,

ובשנים האחרונות העיסוק ביחסים פוליטיים ואישיים בגן הפך דומיננטי,

גם בתוך הגן, וגם בשיח הציבורי.

 לכן התקשורת בין מה שאני מכנה "המשולש הקדוש": הורים, ילדים וגננת,

דורש שיתוף פעולה על בסיס יום יומי.

הורים הם השותפים המשמעותיים ביותר של אנשי החינוך!

לכן נקודה חשובה לציון היא ש"ההורים" אינם ישות אחת,

אלא רובד עשיר ומגוון של סגנונות.

כשאנשי חינוך מתייגים את כלל ההורים כמקשה אחת או כ"תופעה",

הם חוטאים לטיב השותפות.

וכאן המסר שלי לאנשי החינוך: תתייחסו לכל הורה כפי שתתייחסו לילד או לילדה בגן:

כישות ייחודית ובלעדית.

באמונה שלמה

רונית

"תופעת העדר" בגני הילדים

"תופעת העדר" בגני הילדים
----------------------------------------------------

בעיה רווחת בגני ילדים היא "תופעת העדר".

זה קורה כשהורה או הורים מפיצים שמועות לא מבוססות על הגן או הגננת,

שיוצאות מפרופורציה,

מתעצמות,

ומבעירות את השטח.

השמועות גוררות אל תוך הדינמיקה הורים אחרים,

שמתוך חרדה,

אינטרסים,

אדישות,

או אי הכרת העובדות מצטרפים כמו עדר להתלהמות ,

בלי לבחון את עמדתם האישית.

במקרים חמורים יותר קיימת מעורבות של סייעת,

שחוברת להורה אחד או קבוצת הורים מתוך מניעים אישיים ורצון להשיג טובת הנאה לעצמה.

בכך היא מסכנת גם את שמה הטוב של הגננת וגם את תדמית המערכת.

גן ילדים הוא מלשון להגן, הוא אמור להגן על ילדינו.

לכן הנורא בתופעת העדר בתוך גני הילדים הוא שהוא גורם לתוצאה הפוכה:

במקום שהאנרגיה של הצוות החינוכי תהיה מתועלת לטובת הילדים,

היא שואבת את האנרגיות מטובת הילדים לעיסוק בפוליטיקה ובתקשורת .

קחו דקה למחשבה 

באמונה שלמה
רונית

כמה מילים על חינוך פורמלי ובלתי פורמלי

כמה מילים על חינוך פורמלי ובלתי פורמלי

חינוך פורמלי הוא החינוך המאורגן, המסודר, שקורה במסגרות החינוך, הווה אומר בית ספר וכמובן גן הילדים. זה חינוך שיש בו יעדים ברורים, מטרות, תכניות, הערכות,  נוהליים וכדומה, זוהי בעצם ובעיקר מערכת החינוך הממלכתית ציבורית.

החינוך הפורמלי שהוא חינוך חובה, יש בו לכאורה את כל לימודי הליבה שכל ילד צריך לקבל בכדי לממש את הפוטנציאל שבו, ולהצעיד אותו קדימה בחיים- זאת המטרה הנעלה.

החינוך הפורמלי והמאורגן, מתפתח בהדרגה, ז"א בגילאי הגן, החל מגיל שלוש אנחנו אמורים להכין אותו לקראת למידה מאורגנת ומסודרת יותר, שתתרחש בשלב מאוחר יותר, הווה אומר בבית הספר.

מאידך, החינוך הבלתי פורמלי, הינו כל מה שנעשה מחוץ לכותלי בית הספר והמסגרת החינוכית המאורגנת ז"א החינוך המשלים, הווה אומר חוגים, העשרה, פרויקטים חינוכיים, תנועות נוער, התנדבות וכדומה.

החינוך הבלתי פורמלי, נותן מענה לכל הצדדים שלא תמיד באים לידי ביטוי  במסגרת הפורמלית, הם  נתפסים בעיניי רוחי כמו "אי שפוי", מקום שיש בו לעיתים נחמה,  שנותן מענה אמתי ששם יש  התייחסות לתחושה של הילד, למה שהוא  מרגיש,  במילים אחרות, למי שהוא באמת.  מקום שיש בו ביטוי לכישרונות (מכל סוג), אהבות, העדפות, בחירה,  שאותם צריך לזהות ולטפח, מה שבטוח לא להזניח.

כי כל אחד יש לו כשרון, אין אחד שאין לו כשרון,  אדם הוא יצור יצירתי אלה אם משהו בדרכי החינוך שלו דוכא בדרכי החינוך שהוא ספג בבית, במסגרת , ולצערי מסגרות חינוכיות לעיתים מדכאות את היצירתיות.

חינוך בלתי פורמלי יש לו השפעה על בניית הדימוי והביטחון העצמי של הילד, , שהם למעשה מהווים חלק ממבנה האישיות של הילד.

החינוך הפורמלי  והבלתי פורמלי חייבים ללכת יחד, זה לצד זה. 

אי אפשר, ולא נכון רק להתייחס ולהסתמך רק על מה שקורה במסגרת החינוך הפורמאלית . 

כי החינוך  הבלתי פורמלי למעשה מאפשר לילד לטפח כישרונות, אהבות, תחומי עניין שלא תמיד מתאפשרים במערכת החינוך, או לא תמיד באים לידי ביטוי, בגלל הקצב והתכתיבים המאוד ברורים של המסגרת הפורמאלית, שלא תמיד תואמים את הקצב הטבעי של הילד. עד כדי כך (ואני מדברת באופן כללי בלבד) שזה נראה לעיתים  שהילד צריך להתאים למסגרת, ולא המסגרת מותאמת לילד.

עד כמה שזה נמצא מצער.

כי לעיתים המערכת המאורגנת, כל כך חונקת מלחיצה ומאיצה את הקצב הטבעי של הילד , אשר לא מעט גוררת את ההורים למרדף יום יומי, קשוח ומעייף.

אני אינני חלילה מבקרת את עבודת המורה או הגננת בתוך העשייה היום יומית המאורגנת.

אני מדברת אך ורק על המבנה הארגוני של המערכת הפורמאלית,  שלא מעט חונק ודוחק כל פלא יצירה יצירתיות בקרב מורים ילדים וגם הורים.

ואם אנחנו בעניין יצירתיות, אז שווה לציין שליצירתיות פנים רבות, יצירתיות היא גם  מחשבה יצירתית, רעיון יצירתי, משהו שלא היה קודם לכן.

אז לסכום,

 מה שאני רוצה לומר ולייעץ, זה שתפקידם של הורים  לתת את הדעת על המטרות החינוכיות שלהם כהורים, כי הילד הוא שלהם לפני כל דבר אחר.

 מה חשוב להם  להעביר, איזה מסר, איך הם נתפסת בעיניהם  למידה, מהו "תוצר" ראוי בעיניהם , וכדומה וכדומה.

 זה מצריך מהם, ז"א מאתנו , כי ההורים הם אנחנו,  לעשות עבודת בדק בית פנימית, להבין את החשיבות שיש בחינוך  בכלל , הפורמאלי והבלתי פורמאלי,  את ההשפעה  וההשלכות שיש לכך הזה על הילדים.

שנה טובה ומוצלחת

רונית