יום שלישי, 13 בדצמבר 2016

הילד אינו רק "תלמיד ", תכניסו את זה טוב טוב לראש

הילד אינו רק תלמיד תכניסו את זה טוב טוב לראש/

ישנה נטייה רווחת להסתכל על הילד,
 בתקופת שהותו בבית הספר'
כאילו היה תלמיד,
ורק תלמיד. 

מה שמעניין לכאורה זה,
כמה הוא קיבל במבחן ?
איזה מגמה הוא ?
כמה יחידות לימוד הוא לומד ?
בעיקר כמה הוא במתמטיקה ? 

בקיצור,
היכן הוא  בהשוואה לאחרים?
כי המערכת דואגת כל הזמן להזכיר זאת לכולם,
הורים ותלמידים כאחד.

מה שאני טוענת הוא ,
 שילד (ואדם בכלל )
 הוא אוסף של כישרונות,
 יכולות,
מסוגלות,
ייחוד.

כל אחד נולד עם כשרון זה או אחר,
עם סקרנות טבעית, אהבות, העדפות.

החובה  שלנו, לעזור לו לגלות ,
 לטפח, ולאפשר לו להיות מי שהוא באמת.

אז לבית הספר צריך ללכת זאת משימת חייו של הילד.
להכין שעורי בית, ללמוד למבחנים,
לשתף פעולה עם כללי בית הספר וכו וכו ,
על זה אין ויכוח בכלל, זאת העבודה שלו.

מאידך,
יש צורך להשקיע בכישרונות של הילד,
כי המסגרת החינוכית  היא רק צד אחד מעולמו . 

חוגים, תחביבים, תחומי ענין  חזקות,
חייבים לפתח במקביל לבית הספר.
 חשוב שההורה יהיה מכוון לזה כבר מראשית התהליך.

לימודים הישגים זה רק צד אחד של החיים,
הדרך עוד רבה וארוכה, האפשרויות רבות ,
כל שלב הוא רק צעד קטן במסע חיינו,
כהורים מוטלת עלינו האחריות להזכיר לעצמינו פרופורציות לחיים.

מה שאני ממליצה הוא ,
להבין את חשיבותם ומקומם של חוגים, תחביבים,
חינוך בלתי פורמלי.
כי הוא מעצב את דמותו של הילד לא לפחות אם לא יותר
ולמה ?

כי, כשאני עוסק במשהו שאני אוהב, רוצה, טוב בו,
אני נותן ביטוי לעצמי,
אני לומד את הכוחות שלי,
אני לומד להעריך את עצמי.
אני בונה את הדימוי והבטחון עצמי שלי.
ולהורים יש חלק בכך.

כל הורה יבדוק את היחס והתפיסה שלו  לגבי חוגים.
איך נבחרים החוגים , כמה חוגים ילד משתתף, באיזה גיל ?

בגילאים הצעירים, אין בהכרח צורך בחוגים,
כי ילדים מוצפים מפעילויות, והתמודדויות גם ככה.
צריך פשוט  לאפשר להם מרחב מחייה ועשייה .

כמות  החוגים שילד ישתתף בהם יהיו בהדרגה,
בהתאם למידת השתלבותו והסתגלותו לבית הספר.
ככל שעולים בגיל ניתן בהחלט להוסיף עוד חוגים.

לבנות מערכת כזאת שמצד אחד יש בה עניין,
ומאידך  מאווררת,
בכדי לאפשר לילד לנשום....לחלום.....

ומה החלום שלך?

נקודה למחשבה
רונית

יום חמישי, 8 בדצמבר 2016

גבולות או בחירה בדרכי חינוך, האומנם?

גבולות או בחירה בדרכי חינוך, האומנם?

הורים רבים מתבלבלים בין שני המושגים  גבול ובחירה.
מצד אחד חיים של בחירה, ומאידך גבולות, כאילו שצריך לבחור בין השניים.
אם אני מציב גבול, אין בחירה, אם אני בוחר אין גבול. 

אז קצת סדר בעניין, גבול יושב על ערך....בחירה , היא דרך חיים.
מוסיפה ואומרת שהם הולכים יפה יחד, דפוס חינוך שחשוב לשלב בדיאלוג החינוכי שלנו ז"א חופש בתוך מסגרת של גבולות,
כי גבולות שומרים על חופש עד כמה שזה נשמע מוזר. 

גבול הוא שמירה על העצמי, ומאידך שמירה וכיבוד הגבול של האחר, זהו ריקוד החיים.
גבולות שומרים , מאזנים אותנו, מגדירים לנו, התפקיד שלנו בדיאלוג הוא לזהות, איפה עובר הגבול שלי, והיכן של האחר, זהו ריקוד מתמיד במערכות יחסים בנאישית.
בפועל לא מעט אנשים מתבלבלים בין גבולות של עצמם לבין גבולות האחר.
הם לא תמיד יודעים היכן עובר הקו עם האחר.
ה"אחר" הוא מבוגר או ילד, ה"אחר" הוא לא אני. 
חציית גבול יכולה להיתפס בעיני האחר, כחוסר טאקט או חוצפה...ולכן מוטב כי אדם יסגל לעצמו דפוס מודע במרחב בציבורי.
ברוב הפעמים שהורים אינם יודעים לשים גבול זה בגלל שהערך לא ברור להם, מה עושים?
עושים סדר במחשבות, הורה יכול לשאול את עצמו מה עומד מאחורי ההחלטה שלי, מה אני רוצה ללמד, איזה ערך יש כאן? זה כבר יכתיב להורה את התשובה מעצמו.

באשר למושג "בחירה" ניתן לציין כי חיים מתוך בחירה, יש בהם בריאות נפשית פיזית, וחוסן...בחירה מאפשרת מימוש, הנאה, דימיון, תעוזה, מעוף, אפשרויות.
בחירה כדרך חיים, היא שבכול רגע נתון אני בבוחר מה נכון לי.זה נשמע פשוט אבל מאוד לא, אם אין לך את המיומנויות לבחירה, כי לא הורגלת לכך מגיל צעיר, והכול היה מוכתב או ידוע מראש. לא סיגלת לעצמך את המיומנויות הזאת, הפכת לאדם שיקשה עליו לבחור החל מהבחירות הכי פשוטות, לא משמעותיות  ועד לבחירות שמכתיבות את גורלינו. לכן דרכי חינוך הן משמעותיות, ויש להן השלכות עתידיות.
בבחירה קיים עניין האחריות, ואחריות היא כבר עניין לגדולים, כי לא תמיד הבחירות שלקחתי יהיו מוצלחות, גם את זה יש לקחת בחשבון. אחריות להגיד לעצמי, שגיתי, טעיתי. 
זהו שלב מכריע, האם להלקות את עצמי על הטעות, להתייסר(מה שלא מעט אנשים עושים? או לומר לעצמי טעיתי, אך למדתי מכך, זה היה נכון לאותה העת, בחרתי מחוסר ידיעה, עשיתי את המיטב, כל תשובה מכילה אחרת שתתן לי לקפוץ מהמקום הזה ולא להיתקע, כי תקיעות בולמת.
כשאנחנו תקועים אנחנו חייבים שמישהו או משהו יחלץ אותנו משם, אדם אחר או תובנה, או פעולה , כל דבר אחר.
דרך רעיון הבחירה, ילד מצמיח לו גבול פנימי, גבול שילמד אותו להבדיל בין טוב לרע, בין ראוי ושאינו.
אם אני משלבת את שני המושגים יחד, חופש וגבולות, ניתן לראות כי לעיתים הם יחד ולעיתים לא. הווה אומר, יש מצב שבו הגבול ברור, לעומת מצב שבו יש חופש בחירה טוטלי. ולכן יש צורך לדון בכול מקרה לגופו של עניין, כי לא תמיד ניתן להקיש ממקרה אחד למשנהו, ומאידך בהחלט ניתן במצבים מסוימים להקיש בין מקרה אחד לאחר. 

אנחנו יכולים לגדל ילדים בתוך מסגרת מאוד ברורה של גבולות, אך יחד עם זאת לאפשר המון בחירה בחיים שלהם.  כי בשילוב המנצח הזה אנחנו מעצבים אדם עם מסוגלות אישית עם חוסן, עם בטחון  ודימוי עצמי חיובי . כי כאשר אנחנו מחברים אותם לעולם הפנימי שלהם, אנחנו מחזקים אותם.
לדרכי חינוך יש את "מטרת העל", עקרונות מנחים, מגדלור שמוביל אותנו, מטרה שרוצים להשיג. במרבית המקרים, הורים יכולים לעשות זאת בעצמם, לעתים צריכים משהו אחר שיעזור לנו לעשות סדר, חבר, קולגה ראו איש מקצוע, כי אנחנו לא יכולים לבד, אנחנו חייבים "ביחד" לצעוד בשבילי החיים.
רונית