המסגרת החינוכית היא "העבודה" של הילד, כמו שיש לכם!!

המסגרת החינוכית היא ה"עבודה" של הילד, כמו שיש לכם.
התפיסה העקרונית הזאת היא מאוד משמעותית.

 אם אני מחברת את זה לתפיסה  של אדלר,

שדיבר על "שלושת מעגלי החיים", חברה עבודה ואהבה.

עבודה הוא אחד מהמעגלים ז"א, כל עולם העשייה,כל מה שאנחנו מיצרים.

עשייה היא תהליך מתמשך, ותהליך מטבעו, הוא לא רק נקודת שיא, או מטרה,

תהליך רווי בהצלחות ואי הצלחות.

זה מצב טבעי של עשייה פיזי ושאינו פיזי,  גם בעולם הרוח יש המון עשייה.

לעתים, נדמה לי שהעשייה נמדדת אך ורק בבדיקת המטרה שלה,

 ז"א האם המטרה הושגה.

זהו השדר או המסר שמועבר לילדים.

ברגע שאנחנו מכוונים ילדים בתפיסה שיש טווח קצר, והוא המשמעותי

ז"א הכאן ועכשיו, מאוד קשה לקבל  אי הצלחות.

זה מפעיל לחץ סמוי על ילדים, יש ילדים שזה משתק אותם,
 גורם להם לבעיות פסיכוסומטיות, פוגע בדימוי העצמי שלהם,
 זה לא תמיד נראה לעין, זה נראה לכאורה שהכול בסדר.

תפקידו של מורה, לחשוב על התהליך, ולשקף להורה.
יש צורך להילחם על כך שהמסגרת החינוכית היא תהליך.

מאידך ההורה, שהילד שלו 24/7 , צריך להתעקש עם עצמו,
ולהחליט שהוא את מסע המסגרת החינוכית לוקח בפרופורציה הראויה לו.

ברמה הפרקטית אני אני אתן דוגמאות :

ילד קטן הולך לגן, תפקידו של ההורה "לשחרר את הילד", 
יש שם אנשי חינוך וצוות שיודעים את העבודה, 
במידה וההורה  אינו  חושב שיש שם אנשי צוות ראויים, 
שיבדוק עם עצמו מה הסיבה ומה הוא עושה בנידון ? 
הוא חייב לברר ולבדוק את זה "ברמת המבוגר".

אם נתקדם  בשנים, ונתייחס  לתקופת בית הספר היסודי,
יש צורך  לסמוך על הילד שיסתדר, 
לנסות להבין איפה החזקות הלימודיות, חברתיות שיש לילד, 
לחזק מקומות חלשים ולעזור לילד , 
אבל לתת לו להתמודד, 
לא לפחד שהילד יתמודד עם הבעיות שלו.

זהו האתגר!!

ואת האתגר הזה אני מברכת

רונית